מתי לפנות לייעוץ שידוכים? הסימנים שהגיע הזמן
יש שלוש שאלות שחוזרות שוב ושוב:
מה עושים כשמרגישים שמשהו לא זז?
איך יודעים שהגיע הזמן לבקש עזרה?
ואיך גורמים לעצמנו לקבל את העזרה הזו - בזמן?
נתחיל מהראשונה.
מה עושים כשמשהו לא זז?
האמת היא שהרבה מסתובבים עם תחושה ש"צריך לעשות משהו".
הבעיה היא שהם יכולים ללכת עם התחושה הזו שנים.
כי אם זה לא זז, או אם דברים חוזרים על עצמם וזה לא מתקדם - צריך לקום ולעשות מעשה שישנה את המצב.
הגיע אלי בחור בן 29. אפשר לומר שכבר יש לו ניסיון בשידוכים.
דיברנו על תהליך הפגישה, על מה שמחפשים בה, ומה הוא אמור להרגיש או לחשוב.
הוא היה בהלם.
הוא אמר לי אחר כך, כמעט בדמעות:
"למה לא אמרו לי את זה עד היום?"
והתשובה?
כי כנראה הוא לא רצה, או לא בא לשמוע.
זה לא שאף אחד לא ניסה. זה לא שלא היו לו אנשים שאכפת להם.
אבל עד שהוא עצמו לא החליט שהוא צריך לשמוע - הוא לא באמת שמע.
וגם אם הוא שמע - הוא לא הבין.
אז איך יודעים שהגיע הזמן?
הנה הסימנים:
אם יותר מ-3 פעמים רואים דפוס שחוזר על עצמו -
משהו שמסתבך שוב ושוב. לחץ מסוים שפוגש אותך דווקא בזמן מסוים. או חוסר התקדמות ללא סיבה קונקרטית.
זה הזמן לפנות לייעוץ.
לא "אולי עוד קצת". לא "אחרי השידוך הבא".
עכשיו.
והשאלה השלישית, אולי הכי חשובה:
איך נגרום לעצמנו לקבל את העזרה בזמן?
התשובה היא פשוטה, אבל לא קלה:
לא לדחות.
התעוררה לך תחושה? הרגשה או שאלה שאולי כדאי לפנות לייעוץ?
תעשה את זה עכשיו.
להרים טלפון. לקבוע. לא לדחות.
כי ברגע הבא כבר ניכנס למצב של דחיה. עד הפיצוץ הבא.
(וגם אם זה באמצע הלילה - אפשר לשלוח מייל. כי עד הבוקר כבר זה ישכח.)
אני בטוח שיש כאלה שקוראים את הדברים האלה ואומרים לעצמם:
"אני צריך... אבל..."
וזה מרתיע אותם להתקשר ולעשות את הצעד.
זה יכול להיות מכמה סיבות:
א. פחד להיחשף
פתאום אני אצטרך לדבר על כל הקשיים שלי? על כל הדברים הכמוסים? זה יכול להיות מפחיד.
ב. מה, אני בעייתי?
למה כל החברים שלי לא היו צריכים את זה ורק אני מגיע?
ג. זה יקר
אענה ביחד על כל הדברים.
לגבי החשיפה:
אין צורך לחשוף מה שלא רוצים.
אבל לפעמים כדאי לחשוף כדי לפתור את הבעיה לעומק.
והרבה פעמים? זה לא בעיה אלא משהו בדמיון.
אבל אל דאגה - ההגה בידיים שלך. רק מה שאתה רוצה עולה.
לגבי "מה, אני בעייתי?"
זה לא באמת בעיה.
אני לא מטפל בבעיות.
אני עוזר לך לראות אולי את הגישה הנכונה לדברים. לפתוח חשיבה חדשה. לשאול את השאלות הנכונות.
ועם זה אפשר לצאת לדרך חדשה.
והחברים?
או שהם באו ואתה לא יודע. או שהם מתמודדים וגם על זה אתה לא יודע.
אין אדם שימנע מעצמו תועלת מרובה רק בגלל דמיון כזה.
פשוט חבל.
ועל החסם השלישי - המחיר,
אענה בסיפור.
פנתה אלי אמא לבחור מבוגר. בכוונה אני לא כותב בן כמה הוא.
נפגש עם למעלה מ-100 בחורות. ומשהו תקוע.
(כמובן שאין מקרה והכל בהשגחה פרטית, והוא עדיין לא מצא את זיווגו הראוי לו. אבל מבחינת השתדלות - כך זה נראה. והרחבתי על זה בעבר.)
רק תחשבו כמה הוא הוציא כבר על פגישות. נסיעות, מוניות, בתי מלון. הרבה עלויות שמצטברות לאורך זמן.
היא רצתה שאני אפגש איתו באותו יום - כי הייתה אמורה להיות לו פגישה.
ואני, מה לעשות, היומן שלי לאותו שבוע כבר היה מלא. לדחות מישהו אחר לא היה בא בחשבון.
ואז היא אמרה משפט:
"אני ממש מבקשת שתקבל אותו היום. בכל סכום. גם אם זה 3,000 ש"ח. כי שום סכום לא שווה לי את הצער ועוגמת הנפש שאנחנו חווים בכל פעם - אחרי תקווה שנגוזה."
הבנתי את הדחיפות. הבנתי את הצורך.
והזזתי דברים אחרים כדי לקבל אותו באותו יום.
(בתעריף רגיל, אגב.)
הנקודה היא פשוטה:
לא צריך להגיע למקום הזה בשביל לפעול.
כדאי לעשות זאת כשעוד רגוע. וכשזה עוד נראה יקר.
כי בהמשך ההגדרות משתנות.
ואם אמהות קוראות את הדברים האלה ואומרות:
"הלוואי שהבן שלי היה קורא את זה" -
אז קודם כל, כדאי שיקרא.
ואחר כך - שיתקשר.
כי אין תועלת בבחור שמגיע רק בגלל שאמא שלו שלחה אותו לייעוץ.
לא צריך יותר מזה.
פשוט לא לדחות.
בהצלחה רבה!